למה יתושים עוקצים דווקא אותי?
זו לא הרגשה סובייקטיבית של מי שיושב במרפסת. זה פער שנמדד במעבדה, והוא גדול בהרבה מכל מה שסוג דם, בירה או צבע חולצה יכולים להסביר.
השאלה הזאת נכתבה בעברית עשרות פעמים, ולכן שווה לומר מראש מה יהיה כאן אחרת. ירדנו למחקרים המקוריים שכולם מצטטטים והוצאנו מהם את הפרט שנעלם בדרך: כמה אנשים בכלל נבדקו בכל אחד מהם. המספר הזה משנה לגמרי את מידת הביטחון שמגיעה לכל טענה ברשימה.
למה יתושים עוקצים אותי ולא את מי שלידי?
ההסבר החזק ביותר שקיים היום הוא הרכב החומצות השומניות שיושבות על העור שלכם.
מחקר שפורסם בכתב העת Cell ב-2022 בדק 64 נבדקים, 8 בשלב הראשון ועוד 56 בקבוצת אימות. כל משתתף ענד שרוול ניילון על האמה במשך שש שעות, והשרוולים הועמדו זה מול זה במכשיר שנותן ליתושים לבחור בין שני ריחות. המעקב נמשך מיולי 2018 עד אוגוסט 2019.
שלוש חומצות שומן בלטו אצל האטרקטיביים: pentadecanoic, heptadecanoic ו-nonadecanoic. אבל הממצא האמיתי הוא הפער. נבדק מספר 33 היה אטרקטיבי פי 4 מהנבדק שהגיע אחריו, ופי 100 מאלה שבתחתית. זה לא הבדל שמצריך סטטיסטיקה עדינה כדי לראות אותו.
ומאיפה מגיע הריח הזה? לא בדיוק מכם. מחקר ב-PLOS ONE מ-2011 ריצף את חיידקי העור של 48 גברים בגילאי 20 עד 64 ומצא שאצל האטרקטיביים יש שפע חיידקים גבוה יותר אך מגוון נמוך יותר. חיידקי Staphylococcus היו שכיחים פי 2.62 אצל האטרקטיביים, וחיידקי Pseudomonas שכיחים פי 3.11 אצל הפחות אטרקטיביים. החיידקים הם שמייצרים את הריח שהיתוש מזהה.
זה גם מסביר למה כל העניין מרגיש שרירותי. אתם לא בוחרים את הרכב החיידקים על העור שלכם, אתם לא מריחים אותו, ואין לכם שום דרך לדעת איפה אתם עומדים בסולם הזה עד שיושבים במרפסת ליד מישהו אחר.
האם סוג הדם באמת קובע?
זו השאלה הכי נפוצה בנושא, ולכן ירדנו למקור שלה.
כמעט כל טענה בעברית על סוג דם ויתושים מובילה למחקר יפני אחד: Shirai ואחרים, שפורסם ב-Journal of Medical Entomology בשנת 2004. הנה מה שכתוב בו בפועל.
המדגם הוא 64 מבחני נחיתה. לא סקר אוכלוסייה ולא מעקב אחרי אלפי אנשים, אלא מבחנים שבהם סופרים כמה יתושים נוחתים על עור חשוף.
נבדק מין יתוש אחד. Aedes albopictus, יתוש הטיגריס האסייתי.
האחוזים עצמם: נחיתה על אנשים עם סוג דם O בשיעור של 83.3 אחוז, מול 46.5 אחוז אצל אנשים עם סוג דם A. זהו יחס של פי 1.79, ולא פי 2 כפי שמצוטט כמעט בכל מקום.
וזה הפרט שנעלם: ההבדל היה מובהק סטטיסטית רק מול סוג דם A. לא מול B ולא מול AB. יותר מזה, על האנטיגנים שאמורים להסביר את המנגנון כולו כותבים המחברים באותו מאמר עצמו:
"ABH antigens did not, in general, influence the landing preference of mosquitoes among ABO blood groups"
כלומר המנגנון שאמור לחבר בין סוג דם למשיכה לא נמצא, בתוך המחקר שממנו נולדה הטענה.
ועוד פרט אחד: מאמר מ-2021 שטען להשפעת סוג דם על התנהגות היתוש נמשך על ידי כתב העת ב-17 ביוני 2022. אנחנו מציינים את עצם המשיכה ואת התאריך ולא את נימוקיה, כי את נוסח ההודעה המלא לא קראנו. מחברי מחקר Cell מ-2022 מסכמים את כל מצב הראיות בשאלה הזאת במילה אחת: "contradictory".
אז לא, הטענה לא מומצאת. יש מחקר והוא מצא משהו. המרחק בין מה שהמחקר מצא לבין הביטחון שבו הוא מצוטט הוא הדבר שכדאי לשים לב אליו.
מאיפה הגיע המספר "85 אחוז"?
זה החלק המעניין באמת, והוא לא סיפור על מי טעה.
טענה שחוזרת בעברית כבר שנים אומרת ש"כ-85% מהמשיכה של יתושים אלינו נובעת מהגנטיקה שקובעת את סוג הדם שלנו". היא מופיעה בכתבה של ynet מ-2015 ומשם התגלגלה הלאה.
בעולם האנגלי מופיע מספר זהה, אבל הוא אומר משהו אחר לגמרי. מגזין Smithsonian כותב:
"about 85 percent of people secreted a chemical signal through their skin that indicated which blood type they have"
85 אחוז מבני האדם משדרים דרך העור סימן כימי שמסגיר את סוג הדם שלהם. זו אמירה על שכיחות של תכונה באוכלוסייה, כמו לומר שרוב האנשים הם ימניים. היא לא אומרת דבר על עוצמת המשיכה.
בגרסה שהתגלגלה בעברית, 85 אחוז של אנשים הפכו ל-85 אחוז של אפקט. אלה שתי אמירות שאין ביניהן קשר.
וכדי להיות הוגנים, וזה החלק שאסור להשמיט: באותה כתבה בעברית מופיע, שתי שורות אחר כך, גם הניסוח הנכון: "עבור 85% מאיתנו, סוג הדם מתבטא גם בכימיקל המשתחרר מהעור". שתי הגרסאות היו שם מלכתחילה. פשוט הגרסה הקצרה והקליטה יותר היא זו שהמשיכה לנדוד הלאה.
וזה בעצם כל הסיפור. ככה טענה נעה במרחב: לא מישהו שהחליט להטעות, אלא משפט שנוסח בקיצור, צוטט בלי ההקשר, ואז צוטט שוב על ידי מי שציטט אותו. זה קורה לכל מי שכותב, כולל לנו.
ונדייק גם את הגבול של מה שאנחנו מראים כאן: זו התאמה בין נוסח אנגלי נפוץ לנוסח עברי, לא שרשרת העתקה מוכחת.
ומה עם שאר ההסברים? בירה, צבע בגדים, שום ו"דם מתוק"
ההסברים העממיים בקטגוריה הזו מגיעים כמעט תמיד בלי מספרים. אז הנה מה שכן קיים, בקצרה, ועם המספרים.
פחמן דו חמצני הוא הטריגר, לא הגורם שמבדיל ביניכם. במחקר של Caltech ואוניברסיטת וושינגטון, שפורסם ב-Current Biology, בלי פחמן דו חמצני באוויר היתושים התעלמו מגירויים ויזואליים לגמרי. הנשיפה שלכם אומרת "יש כאן מישהו". הריח מחליט מי.
צבע הבגדים: נכון, אבל בתנאי. מחקר מ-2022 באוניברסיטת וושינגטון שפורסם ב-Nature Communications מצא שאחרי שהיתושים זיהו פחמן דו חמצני הם העדיפו אדום, כתום, שחור וציאן, ונמנעו מירוק, כחול, סגול ולבן. הסייג שנשמט כמעט תמיד: ללא פחמן דו חמצני הם התעלמו מהצבעים לחלוטין. ועוד פרט לא אינטואיטיבי: עור אנושי, בכל גוני הפיגמנטציה, פולט ממילא אות באורך גל אדום כתום. חולצה בהירה מקטינה מעט את הבליטות, היא לא הופכת אתכם לשקופים.
חום הגוף עובד רק מקרוב. המשיכה מקסימלית סביב 40 מעלות ויורדת מעל 45, לפי מחקר ב-eLife מ-2015 וסקירה מ-2023. אבל זה גירוי לטווח של סדר גודל של מטר. הוא לא מסביר מי נבחר מרחוק.
אלכוהול: אפקט אמיתי, קטן, ובלי מנגנון ידוע. מחקר מ-2010 בבורקינה פאסו בדק 25 נבדקים בקבוצת הבירה מול 18 בקבוצת המים ומצא עלייה בהפעלה ובהתמצאות של היתושים, בלי שום אפקט בקבוצת המים. וכאן הפרט המעניין: ההסבר שחוזר בכל מקום, שהבירה מעלה את חום הגוף, נבדק באותו מחקר ונשלל. חום הגוף דווקא ירד מעט, והמשיכה בכל זאת עלתה. המחברים כותבים במפורש שהסיבות עדיין לא ברורות.
שום וויטמין B: לא. ניסוי כפול סמיות, מבוקר פלצבו ומוצלב לא מצא ראיה לכך ששום מרחיק יתושים באופן מערכתי. זהו העיצוב המחקרי החזק ביותר שראינו בכל הנושא הזה, והוא יצא ריק. המחברים עצמם מסייגים שזהו מחקר מקדים, ושייתכן שצריכה ממושכת יותר של שום הייתה משנה את התוצאה. ויטמין B יצא ריק גם הוא.
"דם מתוק": אין על מה להישען. לא מצאנו ולו מחקר מבוקר אחד. הנקודה הביולוגית פשוטה: היתוש לא טועם את הדם לפני שהוא נוחת. הוא בוחר מרחוק לפי ריח, פחמן דו חמצני וחום, וסוכר בדם אינו נדיף ואינו מגיע לאנטנות שלו.
בננות דווקא כן, במחקר אחד. מחקר על 75 נבדקים מצא עלייה של כ-165 אחוז במספר המגעים שעה אחרי אכילת בננות. האפקט לא היה אחיד בין הנבדקים, וזהו מחקר אחד. מעניין, לא הוראת הפעלה.
נקודת התורפה של כל הסקשן הזה, כולל של מה שכתבנו למעלה: המחקרים בתחום קטנים. 18, 25, 48, 64, 75 נבדקים. זו הנורמה בתחום ולא חריגה, כי כל ניסוי כזה דורש בני אדם, יתושים חיים וחדר סגור. בנוסף, כל מחקר נעשה על מין יתוש אחר, ומסקנה על מין אחד לא בהכרח חלה על מין אחר או על המינים הנפוצים בישראל.
אם אני מושך יתושים, זה ישתנה אי פעם?
זה הממצא שהכי משנה מה שווה לעשות מחר בערב, והוא לא על עוצמת המשיכה אלא על היציבות שלה.
אותו מחקר Cell עקב אחרי הנבדקים לאורך יותר משנה. הנבדק הכי אטרקטיבי נשאר הכי אטרקטיבי לכל אורך התקופה. בראיון על המחקר תיארו את זה כך:
"if they were a mosquito magnet, they remained a mosquito magnet."
אז התשובה הכנה היא לא. אם אתם האדם שנעקץ, כנראה תישארו האדם שנעקץ.
אי אפשר לשנות את הכימיה שלכם. אפשר לצמצם את מספר היתושים שנמצאים איתכם באותו חדר. אלה שני דברים שונים, וההבדל ביניהם הוא כל ההבדל: שום דבר ברשימה למטה לא הופך אתכם לפחות אטרקטיביים. הוא מקטין את מספר היתושים שיגיעו למצב שבו זה בכלל משנה.
אז מה כן אפשר לעשות הערב?
לפי הסדר, מהזול והמשעמם ועד למכשירים:
- לייבש מים עומדים בסביבה הקרובה. זו ההמלצה המרכזית של אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה, והיחידה שפועלת על המקור ולא על התוצאה. צלחת מתחת לעציץ, דלי במרפסת, מגש מזגן. כתבנו על זה בהרחבה במאמר על יתושים בקומה גבוהה ומאיפה הם באמת מגיעים.
- רשת שלמה בחלון. יתוש שלא נכנס הוא יתוש שהכימיה שלכם כבר לא רלוונטית לגביו. שווה לעבור על הפינות ועל החיבור למסגרת פעם אחת בתחילת העונה.
- מאוורר מכוון אליכם. סקירה של סופר הדברה מציינת ירידה של 45 עד 65 אחוזים בעקיצות. זה גם הפריט היחיד ברשימה שפועל ישירות על מה שקראתם כאן: זרם אוויר מפזר את הפחמן הדו חמצני ואת הריח שמסגירים אתכם, וגם מקשה על יתוש לנחות. אנחנו לא מוכרים מאווררים.
- מחבט טעון בהישג יד. המחבט החשמלי של BuzzOff הוא הכלי היחיד בקטגוריה שאפשר להגן על הטענה שלו בלי הסתייגות. הוא הורג במגע את מה שנגע בו, וזהו. הוא מטפל ביתוש הספציפי, לא בסיבה שבגללה הוא בחר בכם.
ולשעות הלילה והחדר הסגור, שזה בדרך כלל הרגע שבו השאלה הזאת נשאלת, כתבנו מדריך נפרד על איך להיפטר מיתושים בחדר שינה.
וכאן צריך לומר משהו מדויק. אנחנו מוכרים מכשירים נגד יתושים, ואף אחד מהם לא פותר את מה שהכימיה שלכם קבעה. אין מוצר, שלנו או של אחרים, שהופך אדם שנעקץ לאדם שלא נעקץ. על קטגוריית המכשירים האולטרסוניים כתבנו מאמר שלם עם המקורות, והמסקנה שם לא נוחה לנו בכלל.
למה אנחנו טורחים לתת גדלי מדגם?
אפשר היה לכתוב את המאמר הזה בלי אף מספר, ואף אחד לא היה מרגיש בחסר.
עברנו על המקורות בעברית שכותבים על השאלה הזאת, ואף אחד מהם לא מוסר ולו גודל מדגם אחד. זו לא רשלנות, זו כתיבה עיתונאית קצרה שעושה מה שהיא אמורה לעשות. אבל התוצאה היא שקורא לא יכול להבחין בין ממצא שנשען על 64 מבחני נחיתה עם מין יתוש אחד, לבין ממצא שנשען על מעקב של שנה שלמה עם פער של פי 100 בין הקצוות. שתי הטענות מגיעות אליכם באותה נימה בטוחה.
ההבחנה הזאת היא כל מה שחשוב כשקוראים על עצמכם. היא ההבדל בין "אני נעקץ כי יש לי סוג דם O" לבין "אני נעקץ כי ככה מריח העור שלי, וזה כנראה לא ישתנה".
ואנחנו כותבים את זה כחנות שמוכרת מוצרים נגד יתושים, מתוך אותה עמדה שכתבנו בה עד היום: מוכר שאומר לכם מה לא ידוע ומה לא עובד, הוא מוכר שאפשר להאמין לו כשהוא אומר מה כן.
השורה התחתונה שלכם פשוטה. אתם לא מדמיינים, אתם באמת נעקצים יותר, זה באמת בכם, וזה כנראה יישאר. מה שכן נשאר בשליטתכם הוא כמה יתושים בכלל יהיו בחדר כשתשבו בו.